ווינטר ברייק טייק 2 (פברואר) – מקסיקו!
מה עושים בחופשת החורף השניה? זו שחשבנו שתקרוץ לנו מתוך השלג הקפוא?
מחפשים שמש!
ובתוך כל האפשרויות לחופשות דרומה בחרנו אחת הרפתקנית במיוחד – מקסיקו!
אז שלג לא ממש היה כבר שבועות אבל מזג אוויר קר ואפרוריות היו גם היו ואנחנו ארזנו מזוודות לשבוע ויצאנו לדרך – הצד הקריבי של מקסיקו!
יום ראשון
קמים בבוקר מוקדם, מעירים את הילדים הנרגשים, מתלבשים אורזים ארוחת בוקר ופינוקים לכל היום ומחכים להסעה שתיקח אותנו לשדה התעופה jfk.
צ’ק אין זריז ומזוודה גדולה וכיסא בטיחות לרז שנילקחים לבטן המטוס. עוברים את כל הבידוקים עם כל הפקלאות ומגיעים למנוחה והמתנה קצרה בדיוטי פרי. מפגש חטוף עם חברים מריברדייל שפונים לשער אחר ומתגלגלים לכיוון השער שלנו. כמה דקות של צפיה על המטוסים שממריאים ונוחתים ואנחנו עולים למטוס שלנו.
מסדרים את התיקים מתמקמקים ופתאום מירו מקבל הודעה שההזמנה למלון שלנו בוטלה. רגע של שוק. חוששים שלא נמצא מלון פנוי כשננחת ומחליטים מהר לנצל את האינטרנט שעוד היה לסגור מלון אחר. (כן, היה אינטרנט במטוס, אבל לא יכולנו לדעת את זה).
הילדים מתרגשים לקראת ההמראה, מתיישבים מול המסכים ובוחרים סרט. מתן נרדם, רז גם ישן קצת וארבע שעות של טיסה נעימה עוברות להן.
נוחתים בקנקון, אוספים את הציוד ויוצאים משדה התעופה לשמש! איזו התרגשות. מתקלפים מהשכבות הארוכות ומחפשים את השאטל לחברת השכרת הרכב שלנו. בחברת ההשכרה אנחנו מקבלים אוטו אדום וגדול יחסית אבל לוקח זמן כל ענייני הטופסיאדה ומציאת כיסאות בטיחות נוספים שהובטחו לנו.
מעמיסים הכל מתרגלים לרכב אחר ולהקלקות אחרות של כיסאות הבטיחות ויוצאים לדרך – פלאיה דל כרמן.
נסיעה פחות משעה לעיר חוף דרומית לקנקון משם אפשר להמשיך לנקודות יפות בהמשך השבוע.
מגיעים לפלאיה בסביבות השעה 7. מותשים מאוד. מחליטים למצוא מקום לאכול בו ואז להגיע למלון.
הילדים רוצים פיצה ואנחנו נוסעים למסעדה חלבית כשרה “מלכה”.
הגענו לכתובת וראינו מולנו שלט עצום ויפה של חב”ד. המסעדה היתה בתוך מתחם חבד כשבמרכז המבנה מרחב של דשא. הזמנו אוכל במסעדה והתיישבנו על הדשא עם הילדים. שוחחנו עם החבר’ה של חבד שסיפרו לנו על המטיילים, השליחים ועל העבודה שלהם במקום. זו היתה הפוגה נחמדה ביום האינסנסיבי הזה וקבלת פנים חמה. עייפים ושבעים חזרנו לאוטו ויצאנו לדרך לכיוון המלון. הכנסנו כתובת – מגיעים לנקודה, ולא מוצאים אף מלון. מנסים להכניס כתובת אחרת שהופיעה במקום אחר – וגם שם לא מוצאים שום רמז למלון. מחליטים לחנות ומירו מתחיל לשאול עוברים ושבים. אחרי דקות ארוכות אני רואה אותו חולף ליד האוטו עם איש. מסתבר שהאיש הכיר את המקום ולקח את מירו לבעל המלון.
סוף סוף מצאנו.
איש מבוגר מאוד, דובר אנגלית קיבל את פניי. הזמין אותנו למלון דירות שלו ואני ביקשתי לראות את המקום.
עלינו קומה, הוא פתח לנו את הדלת ואז הבנו שלא את זה דמיינו. הדירה היתה גדולה אבל המתקנים בה היו מיושנים, מלוכלכים מאבק, אבנית ומלאי חלודה. בעל הבית אמר לנו שאנחנו יכולים לקבל את הדירה לשבוע או שבכלל לא. כלומר, לא נוכל לקבל אותה רק ללילה אחד. הבנו שאין אפשרות אחרת, הילדים כבר נרדמו על הידיים, אנחנו עייפים מיום שלם של נסיעות סגרנו איתו על שבוע. מדוכדים ארגנו את הדירה והלכנו לישון.
יום שני
מתעוררים במקסיקו. מנסים לארגן קצת את הדירה מבקשים שיספקו לנו עוד מגבות, שיעבירו ניגוב קליל וקובעים עם חברים בסונטה לא רחוק מפלאיה. נפגשים איתם בסונטת אזול, מחליפים חוויות מהטיסה. הילדים בעננים לפגוש את החברים שהם רואים כמעט כל יום ואנחנו מבלים יפה בסונטה יפהפיה. מה עכשיו? מחליטים לצאת לעיר.
מחפשים חניה ומתחילים לשוטט ברחובות. הילדים מקבלים חולצות של מקסיקו, אני מוצאת סוף סוף כובע במידה שלי – הוא הולך ללוות אותי כל הטיול ולשמור לי על האף.
מטיילים על השדרה החמישית. מלא חנויות. מקומיים שמנגנים. מתחיל להיות לי קר, אני קצת רטובה מהמים, לבושה קצר. תוך כדי שיטוט פוגשים חברים נוספים שידענו שיגיעו גם הם למקסיקו ואנחנו מחפשים מקום נחמד לשבת לארוחת ערב.
מגיעים למסעדה בשרית כשרה “משה קובה”, מתיישבים ומזמינים ואז מתברר לי שלא נפגשנו במקרה אלא מירו האחד והיחיד ארגן לי מפגש יומולדת. היה כיף וטעים ושמח וכל כך מעייף. הגענו שפוכים לדירה.
תקתוק מקלחות ולמיטה.
אנחנו ישבנו עוד קצת חושבים על מחר ונרדמים תוך שניה.
לילה טוב!
יום שלישי
מתעוררת מצוננת. נו מה.
התקררתי בארץ שטופת שמש עפתי על לבוש קיצי כשלא היה באמת כל כך חם …
מחליטים לצאת לאקומל, עיירת חוף מתויירת כדי לעשות שנורקלים בלגונה ולתפוס שמש בחוף יפה.
אני מנוזלת ומתבאסת על חוסר התפקוד שלי.
נכנסים לעיירה שכולה גסט האוסים עיירת נופש צבעונית ומדהימה.
מגיעים ללגונה שנראית לא מפתה לצלילה. אין בה טיפת צל, אין איפה לשבת עם הילדים מחליטים לוותר ולהגיע לחוף.
החוף מלא באנשים שיודעים מה טוב… החוף מקסים! חול לבן עציי קוקוס ושקנאים מרחפים בשמים וצוללים בטיסה לתפוס דגים.
אני לא מעיזה להיכנס למים ושומרת על רזיק שנרדם.
כשהוא מתעורר אני קונה קפה חם. ועוד אחד ונהנית מהפינוק הקטן על החוף היפה.
ממצים את החוף ומחליטים לנצל את זה שאנחנו כבר בחצי הדרך לטולום, עיירת חוף נוספת ממנה יוצאים לאיים בסביבה, אטרקציות מים וגם – אתרים עתיקות שונים של שבט בני המאיה.
מחליטים לצאת לדרך לעיר חוף ישנה של בני המאיה. אלא מה? אנחנו מבינים שהאתר נסגר בקרוב ואנחנו צריכים להגיע במהירות כדי שיכניסו אותנו.
הגענו לאזור וחיפשנו חניה. אין אפשרות לחנות קרוב והיתה הליכה ארוכה עד לכניסה. עשינו טעות וחשבנו שילך יותר מהר אם ניקח את רז במנשא (אני) ומירו יסחוב את מתן שהיה עייף וקצת גם את ניצן. חשבנו שזה יהיה מאוד לא נח באתר להיסחב עם העגלה הענקית שלנו. איזו טעות. הליכה של חצי שעה בשמש קופחת. רצנו קילומטר והגענו דקה לפני סגירה. חברים כבר קנו בשבילנו את הכרטיסים ואנחנו נכנסנו חסרי נשימה כועסים על עצמינו על ההחלטה השגויה, הילדים ממררים בבכי, בא לנו להצטרף אליהם גם.
בזכות חברינו הטובים שעודדו אותנו, בזכות האתר המקסים והאיגואנות שקיבלו את פנינו והסיחו את דעתנו מהגב השבור ומהזיעה הניגרת…. התחלנו להנות!
הסתובבנו בשבילים, הילדים שגילו שהם שוב ביחד נהנו לפטפט ולמצוא כמה שיותר איגואנות שמנמנות.
ראינו את המבנים, דמיינו שאנחנו בהדרכה מותאמת והמצאנו פיסת הסטוריה כדי להכניס משמעות למבנים העתיקים ואז… הגענו לפסגה, לקו החוף. רוח נעימה שפינקה אותנו, ים כחול – טורקיז ושמש חמימה ששזפה אותנו. היה פשוט תענוג. ישבנו מול הנוף עם פירות. צילמנו אחד את השני ונשארנו אחרונים באתר עד שעובד המקום בא לאסוף אותנו וליווה אותנו כל הדרך חזרה. עד האוטו, אותה הדרך בדיוק והילדים הולכים יפה, צוחקים נהנים מהביחד שלהם. מכחישים את העבודה שזו היתה בדיוק אותה דרך בהלוך. זו שהם עשו בה כמעט שביתה והתלוננו שהם לא מסוגלים להמשיך ללכת.
חוזרים לפלאיה, בדרך הביתה מצאנו פינה קסומה וישבנו לגלידה.
אוכלים משהו קטן בדירה. רגע לפני שהולכים לישון אני סוגרת לנו מלון מפנק (!!) בקאזומל, אי סמוך לפלאיה, מחליטים לחתוך ללילה אחד במקום ששווה להשקיע בו יומיים ולהיות שם בנחת.
יום רביעי
מגיעים למוזיאון תלת מימד שנראה מבטיח ומדליק ומגלים שהמחיר שלו ממש יקר ואין אפשרות להיכנס עם עגלה. הסתובבנו על עקבינו והחלטנו להסתובב ספונטנית בעיר. היה יום מאוד חם ולקח לנו זמן להניע אבל אז הגענו לכמה דוכנים בהם קנינו מזכרות לבית פינוקים יפים לילדים וההליכה זרמה. עברנו דרך מסעדת בשרים והילדים אכלו צ׳יפס עם קטשופ (לא לציטוט) ואני נהנתי מסלט עם אננס מעושן. רצינו ללכת קצת על החוף וגם שם עברנו ברחוב של בארים מעניינים ומעוצבים עד שהגענו לבאר שייקים עצום על החוף. התפנקנו עם פינקולדה ולימנענע מול המים הכחולים. התמלאנו בחול והמשכנו בטיול שלנו. שוב הגענו לשדירה החמישית, הצטלמנו ונהננו. היה יום זורם ומוצלח והיה כיף לחזור לדירה. התקפלנו והכנו את עצמינו למחרת.
יום חמישי
קמים מוקדם ומארגנים תיקים קטנים ללילה אחד. מעמיסים על הרכב ויוצאים למעבורת מגיעים למעבורת ומגלים שהגענו למעבורת של מעבר רכבים ולא למעבורת שאנחנו התכוונו אליה. שוב יוצאים לדרך ומגיעים למקום הנכון (10 דקות נסיעה מהדירה שישנו בה). חנינו, רצנו עם הילדים כדי להספיק את המעבורת ושלא נצטרך לחכות שעה נוספת למעבורת הבאה. בתור פגשנו שוב בחברים שלנו ואת השיט עברנו יחד. הילדים היו חיוורים והנסיעה לא היתה קלה. רז נרדם על הידיים. המעבורת היטלטלה ועשינו בשכל שעלינו למעלה ונשמנו אוויר, למרות השמש הקופחת.
אחרי 40 דקות של גלים ושיט קשוח עגנו בחוף של האי קאזומל.
התחלנו לחפש את עצמינו וראינו מסעדה חלבית כשרה וחמודה מרחק של 2 דקות. החלטנו לנחות ולנוח שם וזה היה נחמד ומרגיע. מה עושים עכשיו?
נוסעים לחוף שהמליצו לנו חברים.
יורדים לים. המון רוחצים. לוקח זמן עד שמתקמים. כל האטרקציות במים לא מתאימות כל כך לילדים, ניצן מפחדת להיכנס והשמשיות עפות ברוח אבל בסך הכל הילדים מבסוטים ואני נחה יחד עם רז שנרדם בעגלה.
השמש מתחילה לשקוע ואנחנו עוברים לבריכות שנמצאות על החוף. שם הילדים בעננים. מלא משחקי מים, המים רדודים והם יכולים להסתובב חופשי. מים משפריצים מכל הכיוונים, מגלשות ומתקנים. רז משכשך רגליים ואנחנו נשארים שם עד שמגרשים אותנו מהחוף.
באותו בוקר בבית הקפה ספרה לי בחורה חמודה שגרה באי שיש בסוף השבוע קרנבל והוא מתחיל ממש היום – יום חמישי – עם מסיבת תחפושות לילדים. היא הראתה לי על המפה בערך איפה זה נמצא ושמרתי את המידע.
מחליטים שיש לנו זמן עד הערב לראות אם אנחנו מוצאים את האירוע. מבקשים מהמונית להגיע למרכז העיר מחפשים אוהל גדול וקולטים שיירות של משפחות וילדים צועדים לכיוון אוהל לבן גדול. רז ומתן נרדמו ואני וניצן נכנסנו לאוהל. זה היה מדהים! חבורות של ילדות מחופשות לרקדניות מאופרות היטב, במה גדולה, תאורה, מראיינים ומפיקים שמתסובבים.
הסתובבנו באוהל מחכות שההופעה תתחיל ובינתיים ניצן הצטלמה עם ילדות מחופשות. ההופעה עוד לא התחילה ונהיה מאוחר מירו הלך עם רז לעשות קניות וניצן ומתן שיחקו במתקנים ליד האוהל. החושך ירד ואנחנו מחפשים מונית למלון שלנו. זה שחשבנו שיהיה מפנק וכיפי ומגלים שנפלנו שוב. המלון היה דוחה. במהלך הצ׳ק אין אני רואה עשרות של אנשים נופשים נהנים מכל רגע אבל כשנכנסנו לחדר שלנו הכל היה דביק, מתקנים ישנים מלאים עובש. בלי טלפון לקבלה, בלי אפשרות לאינטרנט, בלי מקרר קטן. רצינו רק להניח ראש ולעוף משם.
יוגורט עם פרי, קרקר עם גבינת צהובה והולכים לישון.
יום שישי
קמים בבוקר מול הים. ירדתי עם הילדים לבריכות של המלון, מאיר הצטרף אלינו בהמשך.
לקחנו מחדר האוכל פירות וירקות, אכלנו ארוחת בוקר מאולתרת ואני חיפשתי אפשרות לעשות שנורקלים באזור. כולם מדברים שזה המקום הכי יפה לעשות שנורקלים אבל לא מצאתי משהו קרוב עם אפשרות לילדים להשתתף. עשינו צ׳ק אין, נסענו לעיר, שוב ישבנו בבית קפה, עשיתי סיבוב קטן בחנויות ועלינו על המעבורת חזרה לפלאיה.
השיט חזרה היה נעים ורגוע. מתני נרדם עליי, רז נרדם על מירו וניצן היתה בעננים ושרה בקול עם הזמרים שליוו את השיט.
כשיירדנו מהמעבורת שוב עברנו בין דוכנים יפים, זכינו במופע של אינדאנים שטיפסו על מגדל ורקדו, וחבורה אחרת שניגנה. רצנו לאוטו שלנו, מעמיסים את מעט התיקים שהיו לנו ונוסעים בחזרה לדירה.
זה היה מוזר- היה נחמד לחזור למקום המוכר והנקי יחסית למקום ששהינו בלילה האחרון.
מתארגנים לשבת
מחליפים בגדים, מסדרים קצת את הדירה ולוקחים מונית לבית חבד.
מגיעים לשם ולוקחים אוויר מהמירוץ. אני שומעת שיחה בין שני לבושי חליפות ומגבעות לגבי גיור של יהודים. יש ביניהם חוסר הסכמה. מסתקרנת ומקווה לברר במה מדובר. אני מדליקה נרות, הילדים מוצאים חברים ומשחקים על הדשא.
הם כבר רעבים ותפילת ערבית מתמשכת.
יושבים לאכול עם עוד 200 איש שבאו לטייל במקסיקו. יושבים איתנו שתי משפחות חמודות שהגיעו מקנדה. האוכל טעים ומפנק השיחה נעימה, הילדים מתרוצצים ונהנים. כשהם מראים סימני עייפות אנחנו יוצאים לדרך חזרה למלון שלנו.
יפה לראות את העיר בחושך. מוארת בדוכנים הקטנים שלה. רז ומתן בעגלה הגדולה ניצן צועדת איתי עם הרבה עידוד שלנו ואנחנו מגיעים שפוכים אבל מרוצים.
בוקר שבת שלום!
מתעוררים בנחת, מעבירים את הזמן בדירה ולקראת 12 יוצאים שוב לכיוון חב”ד. מחליטים לעבור דרך השדרה החמישית והילדים נהנים ממגלשה מדליקה בדרך ומהצגות רחוב מדליקות לא פחות. מגיעים לבית חב״ד ואוכלים סעודת שבת טעימה. איתנו בשולחן ישבו כמה דוברי צרפתית, זוג צעיר טרי שעשו עלייה בילדותם. היתה שיחה מעניינת. כשהארוחה נגמרה נשארנו עם הילדים עוד קצת והצטרפו אלינו לשיחה זוג חרדים מבני ברק, הבעלים של חלות ויז’ניץ המוכרים! שמענו קצת על החלות הידועות, על העבודה במאפייה ואז הם סיפרו לנו על העניין שסקרן אותי בערב שבת.
לשבת הזאת הצטרף רב חרדי עם חבורה של מקסיקנים שהוא גייר. מסתבר, שהוא מסתובב במקסיקו ומגייר. הוא שנוי במחלוקת מכיוון שלא ברור מי שלח אותו ומטעם מי הוא פועל לגייר אותם.
היה דיון מעניין על הנושא הזה. חוזרים לדירה. הליכה מעייפת כשבדרך כל הילדים נרדמו. בדרך ראינו את הקרנבל שסיפרו לנו עליו. מזכיר קצת את העדלאידע שלנו…. חבורות חבורות מחופשים לפי נושאים, המון מוזיקה.
חלפנו על פני עמדה של סוכן נסיעות ואני שאלתי אותו אם יש סיכוי שמחר, יום ראשון על הבוקר נוכל לצאת לשנורקלים באזור. הוא בירר איתנו מה אנחנו צריכים וחיפש לנו קפטן שיקח אותנו למסע פרטי. לקחנו כרטיס ביקור שלו כדי להמשיך לברר פרטים במוצאי שבת.
הגענו לדירה, עשינו הבדלה וסגרנו שיט שנורקלים על הבוקר!
בצהריים אנחנו צריכים לחזור לקנקון לטיסה חזרה. זוהי הזדמנות אחרונה לצלילה קטנה. התחלנו לארוז מתרגשים לקראת מחר. לילה טוב!
ראשון בבוקר
יום אחרון במקסיקו והלו״ז צפוף. התארגנו זריז, הכנו ארוחת בוקר לקחת איתנו ויצאנו מוקדם אל נקודה על החוף שנשלחה אלינו. שם פגשנו את הסוכן ואת הקפטיין של הסירה. אחרי צעידה קטנה הגענו לסירה שלו שם חיכו לנו שני צעירים נוספים שיעזרו לו בשיט.
עיכוב קטן בחיפוש אחרי חליפות הצלה מתאימות לילדים ויצאנו לדרך. רז עלה עם העגלה הענקית שלו. הסירה היטלטלה על הגלים ובמשך 40 דקות שטנו לכיוון נקודת הצלילה. הילדים סבלו בשיט אבל היינו נרגשים לקראת השנורקלים. רז נרדם.
כשהגענו הילדים אבדו את האומץ להיכנס למים ומירו ואני נכנסנו לסירוגין. זו היתה חוויה מדליקה אבל הריף עצמו לא היה מיוחד ואנחנו מיצינו די מהר.
ישבנו לאכול על החוף ארוחת בוקר. הנוף מהחוף היה מדהים. חזרנו לשנרקול קצר ואז חזרנו בשיט רגוע יותר אל הנקודה בחוף ממנה יצאנו לדרך. מקלחת בקבוקים ליד האוטו, החלפנו בגדים ויצאנו לדרך חזרה לקנקון. כבר בדרך קיבלנו הודעה שהטיסה מתעכבת. הגענו לחברת השכרת הרכב שלנו, הוצאנו את המזוודות ואז קלטנו שמזוודה אחת חסרה. מנסים לשחזר איפה אבדנו אותה ונזכרים שהיא יצאה מהחדר אבל לא נכנסה לאוטו. מצליחים ליצור קשר עם בעל המלון (נס. הוא לא היה זמין באף יום כשהיינו צריכים אותו) יוצרים קשר עם אחד הבחורים שפגשנו בבית חב״ד והוא נסע אל המלון לבקש את המזוודה שלנו והעלה את המזוודה למונית שתביא אותו לשדה התעופה. אנחנו כבר חיכינו בשדה.
המונית הגיעה ואנחנו תקתקנו צ׳ק אין.
עוברים את כל הבידוקים, פוגשים את כל החברים בשער הטיסה שותים קפה ועולים למטוס.
המראה, טיסה, סרטים לילדים ואני שמה לב שנוזל מים מאחורינו, באזור של הדיילים והשירותים. כעבור כמה דקות נשמעת הודעה של קברניט הטיסה שבגלל שיש נזילה הוא מעדיף להיות זהיר ולנחות באורלנדו לצורך בדיקה. הוא דיבר בצורה קלילה ומשעשעת כדי לא ליצור פאניקה ואנחנו מבינים שמחכה לנו אקשן. (אני קצת חוששת שאולי הוא מסתיר משהוא חמור יותר…) נוחתים באורלנו ״נחיתת חירום״ ויורדים מהמטוס. עם כל הילדים על הידיים, עמוסים בפקלאות ועוברים ביקורת גבולות, איסוף תיקים וכל הבלאגן הזה הוא כדי… שנעלה על אותו מטוס כעבור שעה.
שדה התעופה מדהים, מסכי ענק שנראים כמו אקווריומים, וואצ׳רים שקיבלנו כפיצוי הופכים לחטיפים ושתיה וכעבור שעה אנחנו שוב ממריאים. הילדים נרדמים קצת ואנחנו נוחתים בניו יורק. שוב יורדים, מחכים למזוודות על הקרוסלה, הולכים ברגל עם כולם, שפוכים ומרוטים. הנהג שהזמנו שלקח אותנו גם בהלוך חיכה לנו יפה ועזר לנו עם התיקים וסוף סוף הגענו הביתה. הילדים שהגיעו רעננים הביתה שמחו לחזור ותוך כדי שאנחנו מארגנים את התיקים ומכניסים בגדים לכביסה הם שיחקו בחדר והעבירו את הזמן עד שנרדמו שוב. מזל שיש עוד יום בבית לפני שחוזרים לשגרה.
אז מה היה לנו?
ביטול מלון
הזמנה לא מוצלחת של מלון אחר
איבוד של מזוודה
נחיתת חירום
וים של הרפתקאות בצבע טורקיז.
מקסיקו, היית נחמדה אלינו
יש לך יופי של ספרדית
סונטות יפהפיות
אלף חברים
ומזכרות שלך אצלנו על המקרר (מקסיקסני מנגן בגיטרה שהוא גם פותחן בקבוקים, אם שאלתם), התקרה ובלב.
מוצ׳ו גראסייס!
