אחרי חודש של התארגנויות ובירוקרטיה, אריזה ומכירת חצר מתעוררים ביום שלישי, יום הטיסה כדי לסגור אריזות ולסגור את הבית. מתחילים באיסוף חפצים אחרונים ומנסים להחליט מה לקחת, לזרוק או למסור. הזמן עובר ואנחנו מבינים שאין לנו זמן ויש יותר עבודה משחשבנו. ב12 מגיעה המלכה האם (אמא של מאיר) לעזור. היא מתקתקת נקיונות עוזרת לנו להכריע לגבי ציוד ומסדרת אותנו. אנחנו קרועים מעייפות ועוד לא מתקרבים לסוף. כל כמה דקות שוקלים תיקים מוציאים, מחליפים מתלבטים… הזמן לאסוף את הילדים ממסגרות מתקרב, דדליין יציאה מהבית כבר עוד רגע פה.

עד הרגע האחרון אנחנו מפנים את הבית ומנקים.
ב20:00 התחילו להגיע חברים ומשפחה שלוקחים אותנו לשדה. מעמיסים את התיקים, סופרים שוב ושוב ילדים ותיקים ויוצאים לדרך. בקושי מספיקים להיפרד. מתרגשים נורא ברכב. מחוייכים. שומעים מוזיקה. שיירה של רכבים ומטען.
השיר שמלווה אותנו בדרך די מדוייק לנו. מה אנחנו חושבים על הנסיעה ומה עבר עלינו באותו יום:

רבע שעה נסיעה. מגיעים לפני 21 לשדה, המראה ב00:50 יש שפע של זמן. האמנם?
שיירות ארוכות. בידוקים. ביקורת גבולות. שוב ושוב מראים דרכונים, הילדים משתפים פעולה ומפנטזים על הממתק שהם יקבלו בדיוטי פרי.

הגענו לדיוטי פרי בסביבות 12 סחוטים!
אחרי סיבוב קצר מאוד קלטנו שיש לנו עוד דרך להגיע לבורדינג.
שכנוע של הילדים ללכת לשירותים וטסים לשער שלנו.
מגיעים לשער, נוזפים בנו על השעה אבל לא ממהרים לעזור לנו עם כל הציוד והילדים. הם כבר מחוקים ומותשים.

אומרים לנו שאי אפשר להעלות את הטרולים (אחרי שנסחבנו איתם 4 שעות!!) כי אין כבר מקום במטוס. דוחקים בנו להזדרז (אם תרים ילד אחד, זה יכול לעזור) ואנחנו נכנסים בלי נשימה עם אלף שקיות ושמיכות משתלשלות מתיקי גב. מתחילים לחפש את הכיסאות שלנו.

מתמקמים. יושבים קרוב. מחזירים נשימה. מתבאסים קצת שככה התחילה הטיסה אבל אחרי כמה דקות שנרגעים מתרגשים שוב עם הילדים שבשבילם זו פעם ראשונה שטסים.

ממריאים!!
זהו. אין חרטות. המסע מתחיל.

הילדים צופים בסרט. רזיק יושב ומנקר עליי. אחרי שעתיים מארגנים להם “מיטות” שינה עם כריות מתנפחות (חובה למי שטס עם ילדים. זה מדהים!)
סוגרים מסכים והם נרדמים ל6 שעות.
גם מירו מנמנם. אני מנקרת עם רז. היד נרדמת. אני גם, ומתעוררת אחרי 10 דקות. לא נח, אבל לא נורא.
דיילת חמודה לוקחת את רז לשחק איתו ומאווררת אותי קצת.

הילדים מתחילים להתעורר כשנשארות עוד 4 שעות לטיסה. הרוב עברנו.
עוד קצת סרט. במבה נוגט וקצת השתוללות של הפגת מתחים והזמן עובר.
עומדים לנחות.
רז בדיוק נרדם כשצריך לחגור ולהתארגן לנחיתה. רגע לפני הוא מתעורר ומצטרף להתרגשות של הגלגלים שנוגעים בקרקע.

שוב תור ארוך מאוד. אני מתמקמת עם הציוד, מוציאה טושים ודפים לילדים ומירו נעמד בתור.

ביקורת גבולות, בודקים את הויזות שלנו וממשיכים.
מגיעים לקרסולה, התיקים כבר מחכים לנו באותו אזור ומחפשים מישהו שיעזור לנו לסחוב הכל ליציאה מהשדה, שם מחכים לנו מביה’ס.

מעמיסים הכל על הוואן ויוצאים לדרך. ניו יורק יפה! ירוקה, בתים מחודדים וגשרים מרשימים. ניצן סופרת סקול באס בדרך. מתן נרדם. רז מתחיל לבכות לקראת סוף הנסיעה.
מגיעים לבית!

מירו מעלה את כל הציוד שתי קומות.
מגלים…. אין מזגן!!
מעבירים יום של פירוק וסידור מיוזעים.
הילדים נרדמים ב6 שעון מקומי
אנחנו קרסנו ב8.
לילה טוב ניו יורק.