זה נכון, קודם הם לומדים לקרוא ואז הם לומדים “הבנת הנקרא”.
צריך לרכוש תחילה את הקריאה הטכנית: צירוף אות וניקוד, הברה להברה… ואחר כך מלמדים אותם להפיק משמעות מהקריאה שלהם.
אז עד שהם לא משלימים את תהליך הקריאה אין מה לעבוד איתם על הבנה. נכון? לא נכון!!

עולם “הבנת הנקרא” נשען על כל כך הרבה רכיבים קוגנטיביים שאותם אפשר לפתח ולהגדיל, ביחד עם רכישת הקריאה. כשהילדים יקראו וייחשפו לטקסט חדש הם יהיו בנקודת פתיחה גבוהה יותר כי תהיה להם תשתית יציבה של שפה, ניתוח, והבנה שתעזור להם לעמוד ביציבות במשימה וכלים נוספים יעמדו כבר לרשותם.
אם נפתח את הזיכרון, ננהל איתם דיונים מעמיקים נחשוף אותם למגוון רחב של טקסטים ונגדיל את עולמות התוכן והידע שלהם נדאג לתשתית כזו בדיוק.

הילד שלכם עדיין לא השלים את רכישת הקריאה? הילדה שלכם עדיין מגלה קושי בשטף ובמהירות הקריאה?
לא צריך לחכות שהקריאה תהיה מושלמת ורק אז לעבור ל”הבנת הנקרא”.

אז מה נעשה בינתיים?
אפשר “לקחת” מהם את משימת הקריאה ולקרוא בעצמכם.
לחשוף אותם לסוגים שונים של טקסטים – כשהם מקשיבים לקריאה שלכם.
לשאול אותם שאלות בעל פה. לבדוק אם הם מבינים את המשמעות הנסתרת במשפטים ששמעו.
לשאול אותם: ומה אתם מבינים כשאתם שומעים (לקרוא להם משפט מתוך הטקסט)? לתת להם להסביר במילים שלהם.
תנו להם לשמוע סיפורים במשלב לשוני גבוה.
כשהם יגיעו לשלב שבו הם יקראו טקסט בעצמם וגם יפגשו בשאלות, העולם הזה של חקירה ו”חפירה” לא יהיה להם זר.
הכל יהיה להם מוכר וקל יותר.
בהצלחה!