ערב שבת
(נחתנו לפני יומיים, לא קראתם את הפוסטים הקודמים? לחצו כאן)
הילדים הרעבים כבר אכלו לפני הדלקת נרות ואנחנו מתיישבים לקידוש. מירו ואני מתענגים על הסלמון המדהים שהוא הכין משוחחים קצת ומשגרים את הילדים למזרונים בסלון. נעים בבית.
השכנה מלמטה מגיעה עם מאפינס מפנקים ואנחנו עושות היכרות. אחרי שעה אנחנו מצטרפים לילדים ושוקעים בשינה.

מתעוררים בשבת בבוקר באיזי. שקט נפלא.
קידוש, ארוחת בוקר ויוצאים לבית הכנסת.
הליכה קלילה של 20 דקות ואנחנו מגיעים לבניין גדול שם ממתינים בכניסה שני מאבטחים.
מסתובבים בבית הכנסת יורדים עם הילדים לפעילות ילדים שם הם שומעים שירים באנגלית. ניצן קצת מתחרפנת מהשפה. מתן זורם. אני נכנסת להתפלל קצת, רז מצטרף אליי.
התפילה מסתיימת ומגיע קידוש מרשים: גלידות עוגות ואבוקדו כיד המלך.
הילדים מתפנקים. אחכ נגלה שיש מעבר למחיצה קידוש יהודי נוסף. צ’ולנט ועוד…
עושים היכרות עם ראשי הקהילה, גבאי בית הכנסת, ישראלים נוספים כאלה שהגיעו רק עכשיו וגם ותיקים יותר. אווירה נעימה וקבלת פנים מחממת לב.

אחרי התפילה צועדים יחד עם חברים לבית שלהם לאכול אצלם סעודת שבת (מי רעב?) גרים 6 דקות הליכה מהבית שלנו. 4 סוגים של בשרים על השולחן (ואפילו לא ירק אחד, הייתי חייבת) חמודים לאללה. נותנים לנו ים של מידע על העיר. מירו שואב עוד ועוד פרטים ורעיונות, אצלי כבר הראש נסתם.
חוזרים הביתה. מעבירים אחהצ נחמד, נחים קצת ויושבים לאכול סעודה שלישית – שהיא גם סעודה מפסקת עבור מירו. השבת יוצאת, ט’ באב מתחיל. הילדים הולכים לישון שקט נעים בבית.

ט’ באב. חשבנו לצאת עם הילדים כדי שהזמן יעבור מהר יותר אבל החום שבר אותנו ונשארנו בבית ב”מזגן”. מירו נסע עם ניצן למנהטן להביא מכונת קפה – שיהיה לו קפה טוב לסוף הצום. בדרך חזרה הם נכנסו לשתי חנויות קפואות. הם חזרו נסערים מהפרשי הטמפרטורות והמעברים הקיצוניים. ניצן לא הפסיקה לדבר ולספר איך היה לה קר בסופר עם אבא.
מירו הלך לנוח. נוהל השכבות והיום כמעט נגמר.
מירו אמר שזה הט’ באב הכי קשה שהיה לו…. בהחלט היה יום ארוך.
בסוף אחרי 20:30 הוא שתה כוס מים קרים ושבר את הצום. שנה הבאה שיהפך מחורבן ליום טוב.