שבוע אחרון לפני שאני מתחילה לעבוד. מחליטים לנצל אותו. (ואם אתם לא יודעים איפה אני ולמה הגעתי לכאן, לחצו כאן כדי לקרוא את הפוסטים הקודמים)

פותחים את השבוע בביקור בגן החיות של ברונקס. הכי גדול ומרשים בארהב 20 דק מהבית. קונים מינוי ומתחילים לטייל בשבילים. מגלים הרבה משפחות שמסתובבים עם עגלה גדולה גדולה (גרסת הייטק לעגלול של הקיבוץ) ומתחילים לחשוב שזה אחלה פיתרון לרזי שלא מצליח לישון מחוץ לבית. הולכים והולכים ולא מגיעים לאף חיה. עוברים בביתן חמוד של ציפורים ומנסים להגיע לבבונים לאריות ולג’ירפות. מרחבים עצומים. אנחנו מתעייפים ועוזבים יחסית מהר לא לפני שפגשנו קרנפים וטיגריס לבן. וגם פנדה אדומה.

יום שני עובר בבירוקרטיה. מחכים לאישור ביטוח של הרכב כדי שנוכל לקבל לוחיות רישוי ולטייל ביום שלישי. אחה”צ יוצאים לפארק. הילדים רצים ונהנים.
בערב אורזים מזוודות, סוגרים דירה באייר בנב ומתכננים לצאת מוקדם לסיים מהר במשרד הרישוי ולצאת לדרך ..4 ימים בפילדלפיה!

קמים מוקדם
לא מוצאים הדפסה קרוב אז אני יוצאת לדרך נוסעת למשרד הרישוי ובדרך עוברת בups כדי להדפיס מסמכים חשובים. מגיעה למשרד עם הניירת. אולם ענקק עם מאוד אנשים, עמדות ופקידים. מקבלת מספר ומחכה. מגיעה לפקידה. מזדהה עם 6 נקודות (דרך אמריקאית לזהות לזיהוי, אין כאן תעודת זהות אז מראים כל מיני מסמכים אחרים) ואז היא מבקשת ממני את הטייטל של הרכב. (כמו ת.ז. של הרכב) לא מוצאת. מתקשרת למירו ושואלת איפה זה.
שיט. זה היה בתיק אחר.
הפקידה נותנת לי טופס מיוחד שאוכל ללכת ולחזור ונמשיך מאותה נקודה.
20 דק נסיעה הביתה. איזה ערס אמריקאי זורק משהו על רכב משלוחים לידי, משהו מתנפץ וממשיכים לנסוע. מגיעה הביתה מקבלת סנדוויץ’, מים ואת הטייטל. 20 דק חזרה למשרד. מקבלת מספר. עמוס יותר אבל אחרי כמה דקות מגיעה לאותה פקידה. מסמכים, מסמכים, חתימות, תשלום בעמדה אחרת, כותבת צ’ק ו…הלוחיות בידי!!
תחושה עילאית לפחות כמו לעבור טסט ראשון 🙂
חוזרת הביתה, מתארגנים ויוצאים לדרך!

נסיעה ארוכה לפילדלפיה
מוותרים על פארק רחוב סומסום בדרך לטובת הדרך חזרה ביום שישי. מגיעים לדירה מבינים שהיא קטנה ולא נוחה אבל זורמים, מתארגנים ויוצאים לעיר לאכול.

קונים אוכל במסעדה טבעונית כשרה. ניצן מתלהבת מהמקום החשוך-רומנטי. בינתיים משחקים במשחק מגנטים עד שהכל מגיע ארוז ומוכן.
שמים את רזיק בעגלה ענקית ויוצאים לכיוון העירייה.
עוברים ברחובות עם מבנים מקסימים. מתחיל להחשיך והכל מואר ויפה. בניין העירייה המרשים קיבל אותנו בברכה לידו מזרקות קטנות. ניצן חולצת סנדלים ומתקדמת איתנו במים. עוצרים המון להצטלם. מגיעים לפארק קטן love מוצאים מקום להתיישב בו ואוכלים את המנות המוזרות והטעימות. חושך. מזרקות צבעוניות מתגלות. הילדים קופצים ונהנים.
חוזרים לאוטו. מתלהבים מכל רחוב. מתאהבים בפילי.
מגיעים לדירה והולכים לישון.
יום מעייף וקסום.

יוצאים על הבוקר למוזיאון מיוחד לילדים שנקרא “נא לגעת” please touch
מקום מדהים!
שתי קומות מלאות במשחקים ופעילויות לילדים. סדנאות יצירה, התנסות בחומרים, הדמיית עולם מבוגרים והתאמה לקטנים: מוסך ונהג אוטובוס, אופה בפצריה ולקוח בסופרמרקט.
שתי סדנאות אומנות שנכנסנו אליהן, כמה סיבובים על הקרוסלה צילום משפחתי משותף שעלה הון ויצא מזעזע וסוגרים עלינו את המקום ב6. הזמן עף בלי ששמנו לב.

מצאנו פלאפל לא רחוק וחיפשנו מקום נחמד לשבת לאכול. רצינו להגיע לפארק סמוך למוזיאון האומנות אבל איכשהו התברברנו, עברנו שוב ושוב באותם רחובות כשרז בוכה באוטו ובאיזשהו שלב אמרתי למאיר פשוט לעצור במקום שסקרן אותי.
לא ידענו איפה אנחנו אבל זיהינו שער גדול ושביל ופשוט נכנסו.

זה היה כמו להיכנס לסוד הגן הנעלם. צמחיה, ושיחים ועצי פרי סמוכים לחומת אבן גבוהה. הגענו לשולחנות פיקניק וטרפנו את האוכל. הילדים זיהו ארגז חול ושיחקו בזמן שאנחנו דיברנו עם בחורה מקסימה בשם מייגן שסיפרה לנו על הגן הקהילתי שהגענו אליו.
הסתובבתי איתה וזיהינו יחד צמחים. היא גלתה לי “פיצ’ים” קטנים חמצמצים למאכל ונתתי גם לילדים לטעום.
זו היתה חוויה מיוחדת במינה. היה יום מדהים.

חמישי
התעכבנו בדירה כי רז נרדם ולא רצינו להעיר אותו. יצאנו מאוחר למקום שראיתי עליו המלצות: משחקיה שלימה ע”ש סמיט. חינמית.
הילדים נהנו במגלשות מדליקות ובמתקנים שהיו בחוץ (לי היה חם) במבנה הפנימי היתה משחקיה נחמדה, הילדים נהנו אבל אנחנו מיצינו. חיכינו שרז יתעורר (שוב…) ויצאנו לדרך. נסענו לנמל של פילדלפיה.
ירדנו לטיילת, חיפשנו הלוך ושוב משהו לקנות אבל רוב המקומות היו סגורים. בסוף קנינו אייסקפה דוחה לכולם (ערימות קינמון) והתחלנו לחזור לאוטו. הגענו מוקדם מידי, האקשן מתחיל כשמחשיך. לא רחוק מהאוטו ראינו פארק שעשועים חמוד והחלטנו לבדוק אותו. הילדים בקשו את הגלגל הענק ואנחנו הגשמנו להם את המשאלה. מירו קנה כרטיסים לכולנו (גם לרז!) ועלינו יחידים לקונסולה. הילדים היו מבסוטים, הצלמנו וירדנו. בחזרה לאוטו מגיעים לדירה מותשים לאללה וטיפה מאוכזבים אבל חושבים על מחר…
סוף-סוף נוסעים לפארק רחוב סומסום.
לילה טוב!

יום שישי
קמים יחסית מוקדם ומתחילים לארוז. תוך כדי מבררים פרטים על הפארק ומגלים שכל כרטיס עולה 70 דולר!!!
מהססים
מתלבטים
חושבים על חלופות
מתייעצים עם חברים
ומחליטים לצאת לדרך בכל זאת.
מגיעים לשם, קונים כרטיסים ונכנסים. מתיישבים לארוחת בוקר.
רז נרדם ומירו נכנס עם הילדים לבריכה ענקית לא רחוק. אני מצטרפת אליהם ומחפשים את התחנה הבאה.
חם
עמוס
בלאגן
תורים ענקיים
הילדים לא משתפים פעולה
ויכוחים על איזה בגד ים וכן או לא קרם הגנה
מתחילים עם דמעות ועצבים ואנחנו תופסים את עצמינו ומבינים את גודל הטעות. למה הגענו לפה?
מחליטים לעבור למקום אחר.

ראינו רכבת הרים שעושה כמה גלגולים מפחידים. הילדים רוצים לעלות ואנחנו מגלים תור קצר. אני עולה עם ניצן ראשונה ומשקשרת מפחד. הרכבת מטפסת ויורדת במהירות ואנחנו צורחות ביחד ונקרעות מצחוק בסוף. היא מבסוטה. גם אני. מירו עולה עם מתן והם חוזרים בעננים. מתחילים להינות!!
הם מבקשים עוד סיבוב ואפילו לא צריך לחכות בתור.
עוברים למתחם הבא. מתן נרדם ואני נכנסת עם ניצן לבריכה ענקית עם שפריצים בכל הכיוונים.
הבנים מתעוררים ואנחנו מגלים שתכף הדמויות של רחוב סומסום עוברות ברחוב בתהלוכה.מחכים ומצלמים. תהלוכה כיפית ויפה!
עולים על עוד מתקנים. הילדים נהנים ואנחנו מגלים שאנחנו עוד מעט עושים שבת על הכביש אם לא נצא עכשיו לדרך. נסיעה של שעתיים. חוטפים את הילדים ורצים עם העגלות לאוטו.
נסיעה אורכה וקצת עמוסה. מגיעים 40 דק לפני שבת.
הכל מוכן מראש במקפיא. להוציא ולחמם.
שבת בבוקר אכלנו אצל משפחה מקסימה והיתה שבת נהדרת.
איזה שבוע נפלא עברנו מחכים לשבוע חדש!