11. ווינטר ברייק (דצמבר) – טייק1
וינטר ברייק איזה כיף!
מיד בסיום חנוכה אנחנו מקבלים שבוע וקצת ימי חופשה. מה עושים?
רבים מהישראלים ומהמקומיים בורחים למקום חם יותר: אורלנדו, פלורידה ודרומה. אנחנו החלטנו לשמור את הדרום לשיא החורף, בחופשה של דצמבר.
אז לאן נוסעים? לוושינגטון!
וושינגטון די סי ידועה בשלל המוזיאונים שלה וחשבנו שזה פיתרון טוב לברוח לאטרקציה מקורה וחמימה.
במוצ״ש חנוכה כבר ארזנו ובראשון בבוקר יצאנו לדרך, 4 שעות נסיעה. רז ישן בחלק גדול מהדרך והנסיעה עברה די חלק.
התמקמנו במלון דירות חמוד ואז יצאנו לבקר דודה זקנה וחמודה של מאיר שגרה בוושינגטון.
הגענו אליה והיא התרגשה כל כך! חיכתה לנו בכניסה ורקדה מהתלהבות (עם ההליכון שלה) כשהיא ראתה אותנו נכנסים.
היא הזמינה אותנו לאכול איתה וסדרו לה חדר אוכל פרטי בשביל לארח אותנו.
הדלקנו יחד את הנר השמיני ואכלנו יחד. היה מפגש מרגש וממלא.
יום שני בוושינגטון
נסענו למוזיאון הילדים.
נכנסנו, הוא היה נראה קטנטן אבל כשנכנסנו פנימה גילינו עולם שלם צבעוני ומעניין. בילינו שם 6 שעות והילדים לא רצו לעזוב.
הלכנו לאכול ב”שוק”, מסעדה טבעונית וכשרה. היה טעים וכיף (עם שירים מזרחיים ושירי שבת ברקע, חובה).
יום שלישי
נסענו למוזיאון החלל שנמצא בוירג’יניה, חצי שעה נסיעה מוושינגטון (יש מוזיאון חלל גם בשדרה המרכזית ב”מול” בוושינגטון עצמה, המליצו לנו להשקיע נסיעה) אולם עצום שבו תלויים מהתקרה מטוסים בכל הגדלים. בהמשך יש הצצה לחלליות של נאס״א ותצוגה של בגדי אסרונאטים. היתה חסרה לי הדרכה כדי להבין קצת יותר מה אנחנו רואים אבל להסתכל דרך העיניים של הילדים ולהתלהב איתם היה כיף. פגשנו שם חברים שליחים. הילדים התחברו בשנייה והזמן עבר לנו בשיחות מבוגרים, בארוחה משותפת קלה וגם בהדמיית טיסה מדליקה עם הילדים באחד המטוסים.
כשחזרנו לעיר עברנו דרך ג׳ורג׳טאון (אמרו לנו שיש איזה באזאר… לא הצלחנו למצוא אותו, כנראה לא מתקיים בחורף) השכונה היתה מוארת ויפה החלטנו לרדת ולעשות סיבוב. הלכנו על רחוב ויסקונסין, נכנסנו לחצר שהיה בה מיצג אמונתי של פרפרי ענק מוארים, הצטלמנו עם תאורה יפה וקנינו מזכרות יפות של העיר: מגנט למקרר שמצטרף לאוסף היפה שהצטבר כבר ושני ספלים מהממים עם חריטה של המקומות המוכרים: הקפיטול, הבית הלבן והאנדרטאות.
חזרנו לדירה שלנו לישון.
יום רביעי הלכנו למוזיאון הדואר, הוא לא נמצא על השדרה המרכזית אבל גם הוא חינמי והיינו סקרנים לגביו.
מסתבר שזו היתה החלטה מעולה! המוזיאון פשוט יפהפה! היה מרתק לראות את אוסף הבולים, לעקוב אחרי המעטפות, לעלות על משאית דואר, לראות איך היו אוספים וזורקים שקים של דואר ברכבת. שלחנו גלויה לארץ (שששש… לא לגלות, היא בדרך לסבתא). הילדים עצבו במחשב בול משלהם (הוא עדיין לא הגיע אלינו למייל) וגילינו גם באוסף הבולים את הבול העברי הראשון! במיצג תיבות הדואר זיהינו את הצבי הישראלי שלנו ואז הלכנו ביער שהלכו בו הדוורים שהשאירו בו סימנים.
יצאנו מוקסמים לעבר השדרה המרכזית. תכננו להגיע למוזיאון האינדיאנים. התחלנו ללכת עם הילדים, רז נרדם בעגלה. עברנו דרך גבעת הקפיטול וממנה על הרחוב המרכזי. כשהגענו למוזיאון התרשמנו מהגודל העצום ומהאדריכלות המדהימה אבל כשנכנסנו פנימה התאכזבנו. בכל קומה שהגענו אליה היו מוצגים בתפזורת, לא הבנו את הקשר בין המוצגים, לא עברנו איזה מסע בתוך המוזיאון לא סיפרו שום סיפור… (מי הם האינדאנים? מה קרה להם? מתי הכל התחיל? איזה שבטים חיו פה?) נחנו קצת מההליכה באזור קטן שמיועד לילדים (גם שם, מוצגים ומשימות לא ברורות… משימה עם ירקות ובעלי כנף שלא הבנו מה הקשר שלהם למוזיאון) יצרנו כוכב צבעוני מגזרי נייר ויצאנו לדרך – היעד: אנדרטת וושינגטון.
התחלנו ללכת, התחיל להיות קר אבל השמש ששקעה מלפנים והקפיטול שזהר מאחורינו יצרו מחזה מדהים! כמעט הגענו ליעד אבל החושך, הכפור והשעה שברו אותנו. לקחנו אובר (סוג של מונית) לרכב שלנו ומשם – למסעדה!
המליצו לנו על מסעדה בשרית כשרה (char bar) אבל מביקור קטן באתר שלהם הבנתי שזו מסעדה מפונפנת שלא תתאים לביקור עם ילדים ומשפחה רעבה. נוסעים שוב ל״שוק״. הפעם הזמנו את כל המנות הטבעוניות: שווארמה טעימה, המבורגר מעולה ונקנקיות נחמדות השביעו אותנו במהירות, היה כיף לבקר בפעם השניה וליהנות שוב מהאוכל.
חמישי – יום אחרון שלנו כאן. הוא היה חם יותר מקודמיו ולכן חשבנו לנצל אותו לצאת קצת לטבע. חברים אמרו לנו לא לפספס את השמורה Great fall ואנחנו עשינו כעצתם, לא לפני שקבענו עם חברים – שליחים נוספים, שגם הם היו בוושינגטון להצטרף אלינו. קמנו בנחת, קיפלנו את הדירה, התארגנו ויצאנו לקראת הצהריים.
הגענו לשמורה והתחלנו לחפש את החברים שהיו מתואמים איתנו על הזמנים כל הדרך. אחרי כמה דקות התברר שהם הגיעו בדיוק לאותה שמורה… רק בצד השני של הנהר.
כדי לחבור אליהם, או הם אלינו, צריך לנסוע כמעט חצי שעה נוספת, ויתרנו על התענוג ולי לקח משהו כמו שעה לצאת מהבאסה. אני הייתי אחראית על הטעות וממש היה בא לי לפגוש אותם.
התחלנו במסלול שהתאים לעגלה וצפינו במפלים השוצפים למטה. הצענו לכל משפחה שהוציאה חצובה לצלם אותם בעצמנו ובתמורה גם צילמו אותנו. הילדים שחקו בקרח שנוצר בצידי הדרך ומאוחר יותר הם גילו שלולית ענקית שקפאה והם הלכו על הקרח, החליקו ושיחקו. הם היו בעננים.
טביעת רגליים קלה של אחד טוסיק רטוב של האחרת והבנו שזה הזמן לארוחת צהריים. ישבנו לאכול, השמש, ואיתה החמימות הקלה, התחילה להתעמעם מאחורי העצים חזרנו לאוטו ויצאנו לדרך חזרה הביתה.
כעבור 5 שעות היינו בבית, כשהילדים נרדמו לסירוגין, לי ולמירו היה קצת זמן לדבר, פעמיים עצירה להתרעננות ורז שהתעורר 20 דקות לפני שהגענו.
הילדים התעוררו לגמרי כשהגענו הביתה ואני התחלתי כבר לפרוק ולסדר.
בעת כתיבת שורות אלו הבית עדיין לא מסודר לגמרי אבל יש אור בקצה השדרה.
מתכננים כבר את הטיול הבא.
