ווינטר ברייק – שנה שניה: פורטו ריקו!
ושוב, לא מרגיש מתאים ואין כל כך חשק אבל אחרי חודשים של כפור ושירות מילואים בשני מקצים מנצלים את ההזדמנות לחופשה שתפשיר אותנו.
פורטו ריקו
השפיץ של הכיף ביעד הזה הוא שפורטו ריקו נחשבת בתוך גבולות ארה״ב (מדינת חסות) מה שאומר – אין ביקורת גבולות!!
ולמטיילים עם קטנטנים אחרי לילה של אריזה והתארגנות, צ׳ק אינים וטיסה כל דקה פחות בשדה התעופה ויותר בטיול עצמו – שווה כל כך.
היה ברור לנו הפעם שאנחנו שוהים במקום אחד במשך כל התקופה ולא עוברים ממקום למקום (ראו טיול פסח, כל לילה במקום אחר. מאתגר ומעייף!). רצינו מקום שנוכל ללכת לים ברגל בשבת והחלטנו – סאן חואן! כן, ויתרנו על האיים במערב ובמזרח אבל היינו מדוייקים עם הצרכים שלנו והרצון ספציפי בחופשה רגועה בלי מרדף של הספקים.
יום ראשון, יוצאים לדרך על הבוקר מגיעים בקלות לשדה התעופה וממריאים.
נוחתים בסאן חואן ומנווטים לשאטל של השכרת רכב.
מגיעים להשכרת רכב כשהילדים גמורים ומשוגעים ורואים שייקח עוד הרבה זמן עד שהמפתחות יהיו בידינו.
החלטנו שאני אסע עם הובר (מונית) לדירת אייר בי אן בי, מרחק של 10 דקות, ומירו ימשיך את העמידה בתור והבירוקרטיה המתישה, ויגיע אלינו עם הרכב והתיקים.
החלטה שהתבררה כנכונה כי לקח כמעט שעתיים נוספות שם. אממה, אני הגעתי לדירה בלי אפילו תיק אחד. לקח לי חצי שעה בשמש למצוא את המפתח (ולהיחרד שאף ילד לא ירוץ לכביש. הם היו מחורפנים) הם היו מיוזעים אז ישר הכנסתי אותם למקלחות. מגבות היו בבית… אבל בגדי החלפה בתיקים אצל מירו. הילדים ישבו על הספר מכורבלים במגבות (גם המסך הצטרף לחגיגה כמובן) מחכים למושיע שיגאל עם בגדים וכמה מצרכים לארוחת ערב מאולתרת.
מסקנה וטיפ למטיילים: משכירים רכב ויש ילדים קטנים שהסבלנות פוקעת להם אחרי דקות? סעו עם מונית לדירה, תתארגנו ותתמקמו. גם ככה בדרך כלל לא מטיילים ביום הראשון. חסכו יום אחד של השכרת רכב ותבדקו השכרת רכב בסביבת המגורים שלכם. אחד מכם ייסע להביא את הרכב כשהילדים צופים במסך, מציירים להנאתם, משחקים בחצר או ווטאבר… הכל בנחת.
יום שני:
גילינו ״שוק איכרים״ על המפה והדירה היתה ריקה ממוצרי מזון. החלטנו לפתוח את היום בקניות, לחזור לדירה לארוחת בוקר ולצאת שוב אחר כך לטייל.
שוב האיכרים התגלה כשתי בסטות עלובות מאוד עם סחורה מינימלית ורקובה. אבל יצאנו משם עם ערימת ליצ׳ים טעימות של בננה וכובעים מעלפים של פורטו ריקו שגילינו בחנות קטנה בשוק. מסתבר שהחיים בשוק קורים בלילה 🙂
המשכנו לסופרמרקט גדול לעשות קניה רצינית של מוצרי מזון, גילינו די הרבה מוצרים עם כשרות (מפתיע!) ואחרי שהילדים הפכו את כל המחלקות חזרנו הביתה להתארגן ולאכול.
ארוחה נחמדה, שנ״צ של רז ויצאנו לטיול בעיר.
מירו צייר לילדים מפה והם הובילו אותנו בעיר לכיוון החוף. העיר עשתה עלינו רושם די מנומנם אבל היא התברכה בשלל גרפיטי יפה. מעבר חציה אחד ליד מסעדה היה מורכב מסכין-מזלג-כף במקום פסים לבנים.
הגענו למים. הים היה מאוד סוער. הילדים שכשכו רגליים, שחקו בחול והמשכנו לטייל על רחוב מקביל לחוף Ashford Ave
למרות שהרחוב מרכזי וקרוב לחוף הוא לא התברך בחנויות ולא היה שוקק כל כך. קנינו מגנט למקרר (כמחוייב) וגלידה לילדים.
בזמן שהילדים ליקקו גלידה אני נכנסתי לחנות בוטיק מקסימה ויצאתי עם שלל רב. (נדיר שזה קורה, שופינג ואני, פחות אבל זה באמת היה שווה זה שם החנות:
Niftycure)
חזרנו הביתה מרוצים אבל קצת מבולבלים. יחסית לפליה דל כרמן במקסיקו הסוערת והקצבית, סאן חואן התגלתה כנינוחה ורגועה. ניסינו להתאים את עצמינו לקצב אחר.
יום שלישי:
חייבים לדקור יער גשם אחד.
נוסעים ומסתבכים קצת בדרך ובסוף מגיעים להליכה קצרצרה, מפלים יפים ובריכות קטנות.
הילדים נכנסים ונהנים. אוכלים על גדת הבריכות ארוחה קלה, עוברים בדרך חזרה ליד חוף סלעים נחמד, יושבים שם קצת לקבל שמש וחוזרים לדירה.
משכיבים את הילדים לישון ו…. יוצאים לבלות!
שחיית לילה בלגונה
הליכה וקפה בעיר העתיקה (ושוב, היתה מנומנמת באותו לילה)
וקינחנו במסיבה קצבית אותנטית בפאב שכונתי. היה כיף!
יום רביעי
נוסעים לדרום האי ומגיעים למקום קסום ושקט: אנחנו, מפלים, בריכות ו… זהו.
מעבירים את הזמן עם הילדים המים והשמש.
אוכלים יוגורט עם פרי מתארגנים ומגיעים לאוטו.
אני נזכרת שחבר מבית הספר שגדל בפורטו ריקו סיפר לי על מפעלי קפה קטנים והוא שולח לי כתובת למקום שכדאי לבקר בו. מחליטים לנסוע לשם. הדרך היתה מהממת. עוברים בכפרים קטנטנים עם שבילים צרים ובתים בכל הצורות ובכל הצבעים. השבילים מתפתלים והנהיגה מאתגרת ועוצרים מידי כמה דקות לצלם.
מגיעים למפעל הקפה ומגלים מקום קסום:
בלב מרחב הררי ירוק נמצא מבנה קטן. כשנכנסים אליו מגלים שקי ענק של פולי קפה ומכונת קליה. אפשר להתרשם מסוגי הפולים וכמובן לקנות קפה טוב. קנינו אייס קפה לילדים וקפה טחון שיהיה לנו וישבנו לשתות בצילם של עצי קקאו כשמסביבנו מסתובבים תרנוגולים ואפרוחים. היה פשוט מקסים. למקום קוראים: Hacienda Muñoz לכו.
יום חמישי – מקדישים את היום לראות את העיר העתיקה באור יום.
מתחילים בטירה Castillo San Felipe del Morro. טירה עצומה עם מרחבי דשא עצומים שצריך לחצות אותם ברגל כדי להגיע אל הטירה. יפה גדולה ומרשימה. יוצאים מהטירה ועושים עוד סיבוב קטן בעיר. חיפשנו את הרחוב המקושט במטריות אבל לא מצאנו. (בכלל היתה הרגשה שהמידע לגבי העיר לא מעודכן)
נפגשנו עם חברים במסעדה טבעונית כדי לסגור פינת ״ארוחת ערב״, היה טעים וכיף. המסעדה ממוקמת בגלריה ענקית והילדים יכלו להשתולל ולהתרוצץ כשחיכינו לאוכל.
יום שישי – עוד סיבוב קטן בשוק האיכרים כדי להשלים שני כובעים מגניבים לילדים ויוצאים לחוף מקסים שם פגשנו חברים. הילדים מתקלחים במקלחות על החוף וחוזרים לדירה להתארגן לשבת. אורח-שליח מצטרף אלינו לסעודה בערב שבת. קפה לפני שבת ביחד, ואוכלים אוכל שירד לפני כמה דקות מהאש.
פוגשים אותו גם למחרת בחוף. מעבירים את רוב השבת בטיול רגלי לחוף, משחקים בחול וקריאת ספרים בצל וחוזרים לדירה למקלחות והבדלה.
יום ראשון – יום החזרה הביתה
מחליטים להשקיע עוד קצת זמן בעיר ויוצאים לדרך.
מגיעים למקום מרכזי קרוב לים, חונים, ומגלים מיד שהגענו לרחוב עם יריד אומנים מקסים. מתחילים את הרחוב שתמונה ליד מזרקה יפה ומתחילים לצעוד. קנינו מזכרות יפות מעור, נרות ריחניים וצמידים והמשכנו לכיוון הגלידה שהבטחנו לילדים (Anita) עברנו בחנויות יפהפיות גילינו ש Paz בספרדית זה ״שלום״ והגענו לכניסה העתיקה להעיר מכיוון הים. המשכנו עוד קצת לאורך הרחוב שצמוד לים והגענו שוב למזרקה. מקפלים עגלה מסדרים תיקים ונוסעים לשדה התעופה.
הפעם אנחנו פורקים את הציוד בשדה ומירו נוסע יחד עם מתן להחזיר את האוטו – והם מגיעים אלינו בזמן עם הובר. ממריאים, בלי עיכובים, בלי נחיתות חירום, בלי אקמולי (ראו חופשה במקסיקו) חופשה נעימה ורגועה, חום חול וים, שמש לגוף ולנשמה. תודה פורטו ריקו, את מקסימה!
