מיומנויות הבנת הנקרא – קודם בואו נכיר את הטקסט העיוני

טקסט עיוני – הגדרה והיכרות

מגיעים לכיתה ג’ ואז הילדים מגלים שיש כל מיני סוגים של טקסטים.
זה נכון שהכי כיף כשהמורה מספרת סיפור בכיתה אבל יש גם טקסט מסוג אחר.
והוא הטקסט שבאמצעותו לומדים:
(הסוגה -) טקסט עיוני.

בדרך כלל טקסט עיוני לא כתוב כמו סיפור (לאחרונה ניתקל בטקסטים שינסו לשלב בתוכם גם סיפור כדי להקל על הקריאה ולהפוך אותה למעניינת עבור הילדים)
נמצא בתוכו עובדות ואמיתות והוא יעסוק בתופעות ובאירועים בתהליכים או בבעיות. אלה הטקסטים המוכרים לנו מתוך אינציקלופדיות, כתבי עת ובכל ספרות מקצועית.
בתוכה נמצא את הטקסט המידעי (בהם ייתקלו בדרך כלל הילדים קודם) וגם טקסט שכנוע (טקסט מהסוג הזה הילדים ייתקלו בשלב מאוחר יותר. גם כאן יהיו תיאורים ותופעות אבל מטרת הכותב תהיה לשכנע ותהיה הבעת דעה ברורה)

כל ספרי הלימוד מלאים בטקסטים כאלה, והמייצבים ושיעורי השפה מתרכזים בהם.
ויש טובים יותר ויש טובים פחות ומעניינים יותר ופחות. בחלק מהטקסטים נזהה נושאים הקרובים לעולמם של הילדים ובחלק מהטקסטים הנושאים יהיו רחוקים מעולם, דבר שיקשה עליהם להבין את הטקסט ואפילו לקרוא אותו.

אז התלמידים נחשפים לטקסט עיוני בבית או בבית הספר
ועליו שורות צפופות צפופות של מידע או שכנוע
וברוב הפעמים (אם הם לא נרדמים) הם מגלים קושי לגשת אל טקסט כזה.

אז מה אפשר לעשות?
ראשית, כדאי קודם להבין שהסוגה הזו היא אחרת וחדשה. מאז שנולדו, הילדים שלנו התרגלו לשפה סיפורית למבנה של סיפור ולחוויה שמתעוררת כששומעים, ומאוחר יותר כשקוראים, סיפור.

ועכשיו פתאום הם מגלים שיש דפים כתובים ועליהם … לא כתוב סיפור.
כתוב טקסט שיש בו הרבה עובדות, מידע “יבש”, מילים לא מוכרות כמו “תועלת” “ויתרון” והמבנה של הטקסט על הדף לא ברור.
וזה מעבר לא קל כמו שנראה לנו אולי בעיניים של מבוגר.

אז עכשיו כשאנחנו מבינים שזה לא כל כך קל אפשר לנסות לתווך להם את המעבר הזה ונקל עליהם את ההבנה:
1. נדבר על זה שהטקסט שהם ייחשפו אליו הוא לא טקסט סיפורי.
נסביר למה כותבים טקסט כזה. נדאג שיבינו מה הם עובדות. ומה פירוש המילה “מידע”.
2. נגדיל את אוצר המילים במילים שמופיעות בשכיחות גבוהה בטקסטים עיוניים.
3. נדבר על נושא הטקסט. נחפש מידע לפני שמתחילים לצלול בקריאה.

עכשיו כשיש לכם מידע
אתם יכולים לצלול לטקסט מידעי
ובסוף לקנח – בשכנוע!